זכויות יוצרים – סקירה עיתונאית

על תביעת מעריב וכתביה כנגד דה-מרקר

כחלק מסקירות עיתונאיות, עיתונים רבים וגם אתר האינטרנט דה-מרקר, מבצעים סקירה עיתונאית יום-יומית ובהן סוקרים בין היתר כתבות שהתפרסמו בעיתונים אחרים.בפסק דין שניתן ב 17.10.12 על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (ת.א. (מרכז) 1549-08-07 מעריב הוצאת מודיעין בע”מ ואח’ נ’ ביזנסנט בע”מ ואח’), דן בית המשפט, במקרה בו עיתון דה-מרקר, ביצע סקירה עיתונאית במסגרתה סקר את הכתבות שהתפרסמו בעיתון מעריב, במוסף הכלכלי של העיתון, כתבות אשר נוצרו על ידי כתבים ו/או פרשנים בכירים במעריב. במקרה זה, אותה סקירה עיתונאית אותה ערך דה-מרקר, כללה במקרים מסוימים, חלק ניכר מהמלל המקורי של הכתבות שפורסמו במעריב, אך מבלי מתן קרדיט לכתבים/פרשנים עצמם, להבדיל מהקרדיט שנתן עיתון דה-מרקר לעיתון מעריב.

מצד אחד, תחילה, נציין שההליך בגינו ניתן פסק הדין, מגלם בתוכו 7 תביעות שונות שאוחדו לכדי הליך אחד. כל אחת משבע התביעות, הוגשה בתחילה, על ידי עיתון מעריב יחדיו עם אחד הכותבים אשר יצר את הכתבות נשוא התביעה. מצד שני, בתביעה, שעניינה הוא אתר האינטרנט דה-מרקר בלבד (ולא העיתון היומי דה-מרקר או הירחון הכלכלי מקבוצת הארץ), נתבעו גם באופן אישי, בעלי תפקידים (עמוס שוקן, גיא רולניק, חיים אינזלברג, איתן אבריאל, נתן ליפסון ויוני ספיר). כך, בנוגע ל-453 כתבות של מעריב (שהתפרסמו בדה-מרקר מיום 26.2.01 ועד ליום 1.4.02), ובפסק דין מעורר השראה, הפרוש על 84 עמודים, בית המשפט דן במספר שאלות, אשר במאמר זה נתייחס לשאלה אחת והיא האם השימוש שעשה דה-מרקר, מהווה הפרה של זכויות היוצרים המוסריות והכלכליות המזכה את התובעים (שחלקם היו העיתונאים עצמם) בפיצוי סטטוטורי, או שמדובר בסקירת עיתונים לגיטימית, שנעשתה בהתאם לפרקטיקה התקשורתית שנהגה באותה עת?

ולפני שנכנס לעובי הקורה, חשוב יהיה לשפוך אור על מספר מושגים. במאמרנו הקודם, פירטנו “על קצה המזלג” אודות חוק זכות יוצרים, 2007 ומהן כלל אותן זכויות יוצרים. בהקשר לעניין זה חשוב יהיה לציין מספר דברים נוספים:

ראשית, נציין כי כתבה עיתונאית, ככול יצירה אחרת המבוטאת בכתב, הינה בהתאם לחוק זכות יוצרים 2007, “יצירה ספרותית” אשר ייתכן ותהא מוגנת בזכויות יוצרים (וזאת בתנאי שמתקיימים בה גם תנאים נוספים להגדרתה כיצירה מוגנת, תנאים שאינם מושא למאמרי זה, ואתייחס אליהם במאמרים עתידיים). בהקשר לעולם העיתונות, חשוב יהיה לציין שחוק זכות יוצרים 2007, מציין באופן מובהק כי זכות יוצרים ביצירה לא חלה על “חדשות יום”, אולם להבדיל מכך היא כן חלה על אופן ביטויים. כלומר, אופן הביטוי של חדשות היום. הווה אומר- כתבה עיתונאית המסקרת ומבטאת באופן מסוים, חדשות יום- ייתכן ותהא מוגנת בזכויות יוצרים.

שנית, חוק זכות יוצרים משנת 2007 קובע כי זכות יוצרים ביצירה הינה הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה כלשהי מהפעולות המפורטות בחוק- דוגמת העתקה של היצירה, שידורה ועוד. בפסק דינו של בית המשפט בעניין מעריב, ולאור כך שדה-מרקר העתיקה חלקים מכתבות מעריב במסגרת סקירת העיתונות באתר דה מרקר, הזכיר בית המשפט כי “חלק מהותי” אינו נבחן רק ע”פ בחינה כמותית אלא גם ע”פ בחינה איכותית של החלקים המועתקים לעומת המקוריים- וקבע כי במקרה זה חלקים ממשיים ומהותיים מכתבות מעריב, הועתקו ע”י דה-מרקר, הן בהיבט הכמותי והן בהיבט האיכותי.

שלישית, חוק זכות יוצרים משנת 2007 קובע כי במקרים מסוימים, למרות שבוצע שימוש ביצירה מוגנת, תקום הגנה למפר-משתמש. כך לדוגמה, קובע החוק כי במקרי “שימוש הוגן” למטרה של סקירה, בין היתר, תקום הגנה למפר וזאת אף בלא קבלת רשות מבעל זכות היוצרים ובלא תשלום תמורה לו (כאמור, הגנה זו, שרבות נכתב עליה בפסיקת בתי המשפט, תקום אך ורק בתנאים ובנסיבות מסוימים מאוד תוך בחינת כל מקרה לגופו). לעניין זה, בית המשפט בפסיקתו במקרה זה, דן בטענת הנתבעים שטענו כי פרקטיקת “סקירת העיתונים”, המעתיקה באופן נרחב את כתבות מעריב ולעיתים אף במלל מלא, הינה למעשה “סקירה” כהגדרת החוק. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי הפרקטיקה סותרת את ההגדרה המילונית ל”סקירה” וכי, אם אכן “סקירת עיתונים” יכולה להיעשות בהעתקה רחבה כ”כ, הרי שהדבר מוביל למצב אבסורדי בו כל עיתון יכול להעתיק כתבות מלאות ממתחריו, ועל מנת להגן על עצמו, יהיה עליו פשוט לציין בראש העמוד כי מדובר בסקירת עיתונים. ברור, כי מצב זה לא אפשרי וכי הוא מנוגד לרוח דיני זכויות יוצרים בתחום העיתונות ולכן קבע בית המשפט כי לא עומדת הגנת שימוש הוגן לדה-מרקר.

כמו-כן, בית המשפט בפסיקתו דחה גם את טענות דה-מרקר בדבר פרקטיקה תקשורתית נוהגת, בין אם המדובר בנוהג ובין אם המדובר במנהג, לבצע “סקירת עיתונים”. בית המשפט קבע כי לא עלה בידי דה מרקר ובעלי התפקיד (הנתבעים) להוכיח קיומם של נוהג או מנהג המחייבים את מעריב והכתבים באופן שמחליף את הסכמתם ההכרחית לצורך מתן לגיטימציה לשימוש הבלתי מורשה שעשו הנתבעים בכתבות מעריב.

אולם, שאלה חשובה במקרה זה הייתה, האם מוטל היה על דה-מרקר ליתן קרדיט לכתבים עצמם בשל השימוש בכתבותיהם? עניין זה קשור לזכויות המוסריות של יוצר היצירה להבדיל מהזכויות הכלכליות. ומה ההבדל בין השניים? הזכויות הכלכליות המנויות בחוק כוללת אלמנטים שנועדו למסחר, לשווק, להפיץ וככלל להביא לבעלי היצירה רווח מהן. כך, זכויות אלו כוללות את הזכות הבלעדית להעתיק את היצירה, להעמידה לרשות הציבור, לשדרה ועוד. במקרה מעריב, הכתבים והפרשנים עצמם המחו (כלומר, העבירו) למעריב את זכויות היוצרים הכלכליות המלאות שלהם בכתבות שחוברו על ידם. אולם, את זכויותיהם המוסריות- אין הם יכולים היו להעביר. זאת כיוון, שזכויות מוסריות הן זכויות אישיות, בלתי ניתנות להעברה וזאת אף אם היוצר העביר את הזכויות הכלכליות שלו ביצירה, לאחר, כמו במקרה זה בו הועברו הזכויות הכלכליות למעריב. לכך, ישאל השואל- מהן אותן זכויות מוסריות? אחת מאותן זכויות מוסריות שכאלו, הידועה מאוד במחוזותינו, היא זכותו של היוצר ששמו יקרא על יצירתו- כלומר, זכות הייחוס ליצירה. לעניין זה קבע בית המשפט כי דה מרקר והנתבעים הנוספים, היו חייבים ליתן קרדיט לכתבי מעריב בעת שעשו שימוש בכתבותיהם ומכיוון שלא עשו כן, הם הפרו את זכויותיהם המוסריות של הכתבים בכתבות שחוברו ונוצרו על ידם.

קביעת הנזק

בצד לכל זאת ובמסגרת קביעת הנזק, בית המשפט קבע כי יש להטיל “אשם תורם” על התובעים (כלומר, במילים פשוטות- שהיה לתובעים חלק בתרומה לגרימת נזקיהם וזאת כיוון שלא פנו מוקדם יותר לדה-מרקר בהתראה על הפרת זכויות היוצרים, אלא רק כעבור 13 חודשים). בהמשך פסיקתו ולאחר שקילת היבטים שונים, קבע בית המשפט, כי ראוי לפסוק לטובת התובעים פיצויים סטטוטוריים (פיצויים ללא הוכחת נזק), בסך של 10,000 ₪ בגין כל הפרה של זכות היוצרים הכלכלית של מעריב, סכום שצריך להיות מוכפל במספר הסקירות אשר בגדרן דה-מרקר הפר את זכויות היוצרים הכלכליות של מעריב. נוסף על כן, קבע בית המשפט כי יש גם לפסוק לזכותו של כל אחד ואחד מבין הכתבים, פיצוי סטטוטורי נוסף בסך של 10,000 ₪ בגין הפרת זכויותיו המוסריות בכל אחת מבין הכתבות שחוברו על ידו, כאשר גם פיצוי זה יש לכפול במספר הסקירות אשר בגדרן הופרו זכויות היוצרים המוסריות של הכתבים. לעניין הפיצויים חשוב יהיה לציין כי מכיוון שהתאריכים בהם אירעו המעשים נשוא התובענה היו לפני יום תחילת החוק החדש משנת 2007, בית המשפט בחן את סוגיית הפיצויים בהתאם לפקודת זכות יוצרים ולא בהתאם לחוק משנת 2007, אשר בין שני מקורות החוק הללו, ישנם הבדלים מסוימים ואף מהותיים בהוראות החוק/הפקודה הנוגעות לפיצויים ללא הוכחת נזק.

ואם במספרים עסקינן- סך הפיצויים שבית המשפט פסק במקרה זה, הינם: סך של 2,121,666.5 ₪ שישולם למעריב בגין הפרת זכויות היוצרים הכלכליות (וכן הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 180,000 ₪). בגין הפרת הזכויות המוסריות של הכתבים-התובעים בכתבותיהם, סך כולל של 1,208,333.2 ₪, וזאת בהתאם לחלוקה שנקבעה בפסק הדין (וכן תשלום הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 20,000 ₪, לכל אחד ואחד מהכתבים). יתרה על כן, אציין כי בפסק דינו, מטיל בית המשפט אחריות אישית על גיא רולניק ואיתן אבריאל להפרת זכויות היוצרים. גיא ואיתן, הינם ממייסדי דה-מרקר ומשמשים כעורכיו מיום הקמתו. כפי שבית המשפט ציין בפסק דינו, “אין מחלוקת כי רולניק ואבריאל הם שהחליטו על ביצוע סקירות העיתונים בדה-מרקר והם שאחראים למתכונת בה בוצעו סקירות אלו” ולכן הטיל עליהם אחריות אישית להפרת זכויות היוצרים של התובעים בכתבות, ולאור כך אף, חייב אותם, ביחד ולחוד עם דה-מרקר, בתשלום הפיצויים שנפסקו. זאת בעוד שכנגד חיים אינזלברג, עמוס שוקן, נתן ליפסון ויוני ספיר, התביעה נדחתה והתובעים (מעריב והכתבים/פרשנים) חויבו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בסך 30,000 ₪ לכל אחד מהם.

משרדנו, המטפל, בין היתר, בדיני זכויות יוצרים ודיני אינטרנט, ישמח לעמוד לרשותכם ולענות על כל שאלה.